No tags yet.
-
מדוע אדם רציונאלי בוחר באופן מודע לקנות חולצה שעולה 1000 ₪ כאשר גם חולצה שעולה 100 ₪ עונה על אותה המטרה? מדוע 2 אחים תאומים בעלי אותו רקע משפחתי מוצאים עצמם כאנשים בוגרים בקצוות שונים לגמרי בחברה? ומה הסיבה ששני אנשים מסתכלים יחד על אותו המצב וכל אחד מפרש אותו בצורה שונה לחלוטין?
אנו נוטים לתפוס את עצמנו כיצורים המקבלים החלטות עפ"י שיקולים רציונליים, כאלה המתקבלות לאחר ניתוח שכלתני של כל הנתונים. כאילו יש לנו במוח מין מכונת חישוב המשקללת את כל הנתונים והשיקולים ופולטת החוצה החלטה אחת מושכלת. אם התפיסה הזו נכונה, כיצד נוכל להסביר אנשים המקבלים החלטות שונות באותן הסיטואציות? או אפילו אדם החוזר על אותה ההחלטה גם כשזו כבר אינה משרתת אותו או אפילו פוגעת בו? ויתרה מכך, אם את פעולת ההחלטה שלנו כל מחשב ממוצע יכול לבצע, אז מה הייחוד שלנו כבני אדם? אפשר להעביר את ההחלטות האישיות יחד עם החלטות הנוגעות לאופן ניהול העיר, המדינה או העולם שלנו לידיי מחשב על כזה שיקבל החלטות הרות גורל בעיניננו ובענייני אחרים מתוך שיקול הכי רציונלי וקר שניתן.
במאמר הזה אני מפרט חלק מהדרכים בהם אנו נוטים לקבל החלטות יחד עם גורמים שונים המשפיעים על אופן קבלתן. אני מקווה כי אצליח לשפוך קצת יותר אור על המושג הזה קבלת החלטות ויתרה מזאת, שהדרכים הללו יסייעו להסביר לנו בצורה ברורה יותר, מדוע לעיתים כל כך קשה לנו לקבל החלטה.
אינסטינקט בסיסי (או, איך האדם הקדמון היה בוחר רכב)
לפני שארחיב לגבי הגורמים המשפיעים על דרך קבלת ההחלטות שלנו אני רוצה ללכת קצת אחורה. בעצם, די הרבה אחורה. לפני כמה מאות אלפי שנים. האדם הקדמון על סוגיו השונים, קיבל החלטות מסיבות הישרדותיות. החלטות אלו קשורות לצרכים הבסיסיים ביותר הנדרשים לנו כמין האנושי. צרכים כגון:
רעב
צמא
עייפות
חמצן
ביטחון אישי
הרגשת רעב תוביל להחלטה אינסטינקטיבית לחיפוש מזון, הרגשת צמא, תוליד חיפוש מקורות שתיה, תחושה של עייפות תשלח אותנו לישון ותחושת חוסר ביטחון לאחר שפגשנו אריה תגרום לנו להחליט לברוח או להילחם על חיינו. על בסיס מערך השיקולים הללו, התנהל המין האנושי במשך עשרות אם לא מאות אלפי שנים. בסיס זה הוביל את המין האנושי בהשתלטות המהירה שלו על העולם (חיפוש אחרי מקורות מזון ושטחי מחיה).
הצורך בקבלת החלטות מורכבות יותר עלה רק במהלך המאות האחרונות. עד אז, את מרבית ההחלטות החשובות לקחו מלכים, נסיכים, כהני דת ואנשי מפתח אחרים שנעזרו ביועצים רבים לצורך קבלת הנתונים וההחלטה. לאדם הפשוט לא הייתה אפשרות לבחירת מקצוע, לימודים לא היו בכלל על הפרק והיה ברור כי הבן ירש את בית האב ואת עיסוקו. ניתן לומר כי באופן אבולוציוני, המוח האנושי לא מותאם לבצע החלטות מורכבות שאינן נובעות משיקולים הישרדותיים.
תנאים משתנים (60 זה ה - 40 החדש, האומנם?)
כבני אדם אנחנו נמצאים בתנועה מתמדת. אנחנו מתבגרים, עוזבים את בית ההורים, מחליפים עבודות, בני זוג וחברים, מרחיבים את המשפחה ומשנים מקומות מגורים. הדילמות החשובות שהיו לנו בתחילת גיל ההתבגרות או לאחר השחרור מהצבא, כבר לא רלוונטיות לגיל 30. מנגד, לדילמות שיש בגיל 40 איש לא הכין אותנו כשהיינו בני 20. כל גיל נושא עימו את ההתמודדות שלו.
מעבר לנושא הגיל, גם לאזור המגורים, למצב הסוציואקונומי, למקום העבודה ולסביבה יש השפעה רבה על קבלת ההחלטות שלנו. החלטה לקניית סוג רכב לאדם החי באזור מגורים יוקרתי תושפע מסוגי הרכב הקיימים באזור מגוריו לא פחות משיקולי בטיחות, יכולת כספית ודרישות השימוש. שימו לב שקניית רכב, היא אחת ההחלטות הכי פחות רציונליות שניתן לעשות מזווית כלכלית. רכב מאבד מערכו לפחות כ – 20% ברגע שהוא נרכש. אנחנו חוסכים כסף רק כדי שברגע שנממש את הסיבה שלשמה הוא נחסך, בעצם נזרוק 20% ממנו לפח.
רגשות (או אל תלכו לקניון כשאתם עצבניים)
רגשות משפיעות מאוד על אופן קבלת ההחלטות שלנו. שמחה, עצב, כעס, אושר, ריקנות או מלאות הם תחושות שמניעות אותנו להחלטות שונות. רגש של שמחה יוביל אותנו להחלטה שונה לגמרי מהחלטה שהיינו מקבלים באותה הסיטואציה במקרה בו היינו עצובים או כועסים. את העובדה הזו הבינו מזמן חברות הפרסום שפורטות בדיוק על הגורם הזה. מוכרות לנו חלומות של אושר מדומה בתנאי שנרכוש מהמוצרים שלהם.
האדם המודרני נמצא במירוץ מתמיד ובשאיפה לאושר. באופן כללי, אפשר לומר די בוודאות, כי כאשר אנחנו במצב רוח שלילי אנו נוטים לקבלת החלטות שנועדו לגשר על הפער בין השלילי לחיובי ואז, אנו נוטים לגשת למקרר ולאוכל כדי לשפר את מצב הרוח המידי (הרי ידוע שסוכר משחרר הורמונים המשפרים הרגשה לטווח הקרוב) ומכאן המושג – אכילה רגשית. מאותו המקום בדיוק, ללכת לקניון לאחר שמישהו הכעיס אותי בעבודה או חבר הבריז לי, עלולים להוביל למסע שופינג מטרוף ולא מתוכנן, הכל כדי לגשר על התסכול.
ערכים/ אופי (ערכים או הרגל מגונה?)
האופי שלנו הוא בעצם סט הערכים שלנו. ערכים אלו מעצבים את האופן בו אנו מתנהלים בעולם ויוצרים לנו הרגלי התנהגות ותפיסות. ניתן לומר , כי תפיסת העולם שלנו עוברת דרך המשקפיים הערכיים שלנו. במקומות בהם הערך פוגש עשייה, כלומר, אנחנו בעשייה תמידית ובהלימה ערכית, אנחנו נהנים מביטחון עצמי גבוה. במקומות כאלה אנו פחות מתקשים בקבלת החלטות. אולם, במקומות בהם העשייה אינה בהלימה ערכית, הביטחון שלנו נמוך ונתקשה מאוד לקבל החלטות אותנטיות. אז נוצרת דחיינות (לא מצליחים להחליט ולכן לא עושים. שגם זו החלטה...) או שנוצרת חקיינות (לא מצליחים להחליט לבד ופשוט מחקים אחרים).
חשוב להבין כי ערכים הם אישיים. לא לכולנו יש סט ערכים דומה (אם כי בעולם המערבי יש לנו לא מעט מהמשותף). בנוסף וחשוב להבין לא פחות, כל אחד מאיתנו תופס ערכים בצורה קצת אחרת. כך יכולים להיות שני אנשים התופסים את אותו הערך בצורות שונות לגמרי. אדם אחד יכול להבין את הערך זוגיות כהתחייבות לכל החיים ואילו אחר יכול להבין ערך זה כהתחייבות כל עוד הזוגיות נמשכת. ערך אחד, תפיסות שונות. השוני התפיסתי הזה מוביל לא פעם לחוסר הבנה בין אנשים וחברות, כיוון שמה שנתפס כרציונלי אצל אדם אחד, אצל השני נתפס כלא רציונלי בעליל.
גישה
אנשים שונים, נוקטים בגישות שונות לחיים. ישנם אנשים שנוקטים בגישה אופטימית וישנם פסימיים. ישנם אנשים הנוקטים בגישה של שפע ויש אנשים סגורים. יש גישה מולדת ויש גישה נרכשת. חשוב להבין, כי הגישה שלנו משפיעה רבות על ההחלטות שלנו. אדם אופטימי יעז לקחת סיכונים, הרבה יותר מאדם חרדתי. אדם עם גישה של שפע לא יחשוש לחקור ולחפש באופן יצירתי, ישאל, ילמד ויהיה בעל ראש פתוח בבואו לפתור דילמה ומולו אדם סגור, ינסה להסתדר עם מה שיש.
לסיכום
אנו נוטים לעיתים לחשוב על עצמנו כייצורים רציונליים הפועלים ומקבלים החלטות מוסכלות. ברוב המקרים, מחשבה זו היא בהחלט נכונה ויחד עם זאת, לתוך מארג השיקולים שלנו, נכנסים לא מעט שיקולים פחות רציונליים הנובעים מהאופי שלנו, מהמקום בו גדלנו ומההרגלים שצברנו במהלך החיים. חשוב שנבין, כי גם החברה סביבנו מקבלת החלטות באותן הדרכים כמונו. גם הזולת , מקבל את החלטותיו תוך שיקולים אינסטינקטיביים, תלויים מצבים בחיים, מצבי רוח, עפ"י הערכים והגישה שלהם שאינם תמיד עולים בקנה אחד עם השיקולים שלנו. רציונל של אחד, אינו בהכרח, הרציונל של האחר.
החוסר רציונליות שלנו כבני אדם, הוא אולי היתרון האמיתי שיש לנו על מכונות ומחשבים. לכאורה, ניתן להכניס למחשב את כל האפשרויות וכל התרחישים לכל דילמה שיש לנו והוא יוציא פלט עם ההחלטה שעלינו לקבל. האם היינו מוכנים לכך שמכונה תקבל את ההחלטה במקומנו? האם אנחנו זו ההחלטה או שיש בנו משהו נוסף שגורם לאנחנו הזה להיות אנחנו? חוסר הרציונליות הזו מאפשר לכולנו להיות יחודים ויצירתיים, מרגישים ואוהבים. איפה היה העולם היום אם אומנים כמו פיקאסו ודאלי היו חושבים רק באופן רציונלי? איפה היינו היום אם גלילאו היה מיישר קו עם הרציונליזם של תקופתו?